רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַיּוֹרֵשׁ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּיוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו שְׁלוּחוֹ. וְאִם לְאַחַר מִיתַת אָבִיו שֶׁלּוֹ הֵן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהָיָה אָבִיו חוֹלֶה אוֹ מְסוּכָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כי אנן קיימין בשהיה אביו חולה או מסוכן. כלומר והוא מסוכן בשעת הפרשה דמהו דתימא הואיל וזה ראוי ליורשו מביא וקורא הלכך קמ''ל דאפ''ה מביא ואינו קורא הואיל בשעת הפרשה לא היה שלו לגמרי:
היורש מביא ואינו קורא. ומפרש לה דבמה אנן קיימין להא. אם יורשה בחיי אביו. כלומר אם זה היורש מביאן בחיי אביו א''כ שלוחו הוא דמסתמא ברשותו הוא מביאן והא שליח תנינן ליה וכדאוקמינן בשלקטן בתחילה לכך ומאי קמ''ל ביורש ואם מביאן לאחר מיתת אביו א''כ שלו הוא ואמאי אינו קורא:
4a שָׁלִיחַ. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלְּקָטָן לְשַׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר. אֲבָל אִם לַהֲבִיאָם הוּא לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר. וְלֹא מְחַסֵּל לָהּ. רִבִּי יוֹנָה מְחַסֵּל לָהּ. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי אִמִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלְּקָטָן לְשַׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר. אֲבָל אִם לְקָטָן לַהֲבִיאָן הוּא לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר. שֶׁכָּל הַבִּיכּוּרִים שֶׁנִּרְאוּ לִיתּוּר בְּקִרְייָה אֵינָן נִיתֻּרִין אֶלָּא בְּקִרְייָה. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּו דְלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא נְהִיר אַתְּ כַּד אִיתְאֲמָרַת הָדָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה מַתְנִיתָא פְלִיגָא. הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְאַחַר כָּךְ מָכַר שָׂדֵהוּ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. קִייְמוּנָהּ בְּשֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לִמְסוֹר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְהָתַנִּינָן יָבֵשׁ הַאִילָן נִקְצָץ הָאִילָן עוֹד הִיא כְיָבֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. לְקָטָן לְשַׁלְּחָם בְּיַד אַחֵר לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר שֶׁמָּא יִימָּלֵךְ הוּא לַהֲבִיאָן.
Pnei Moshe (non traduit)
לקטן לשלחן ביד אחר וכו'. בתמיה קאמר וסיומא דמילתיה דר' שמואל היא וכלומר והואיל וכך הוא א''כ שפיר הוא דאמרינן דדוקא בשלקטן להביאן בעצמו לא ישלחם ביד אחר מאחר שכבר נראו לקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה וביד השליח אינן ראוין הן לקריאה אבל כשלקטן בתחילה לשלחם ביד אחר מה תאמר בהם שלא ישלחם ביד אחר ומטעמא שמא ימלך הוא להביאן בעצמו בתמיה הא ודאי לא אמרינן דמכיון שלא נראו בתחילה לקריאה אין הקריאה מעכבת בהן:
והתנינן. במתני' דלקמן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא. ומשני דעוד היא ביבש משעה ראשונה כלומר דגם האי מתני' מיירי בשיבש משעה ראשונה בשעת הפרשה:
אמר ר' מנא וכו'. כך היה ר' מנא רגיל לומר לפי שר' יוסי והוא תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של ר' יונה אביו היה רבו שלו ודוגמתו תמצא לעיל בפ''ב דחלה ובכמה מקומות דאמר ר' מנא אע''ג שלא שמעתי זה בפירוש מר' יוסי רבי מ''מ אמר דכוותה לפי ששמעתי ממנו במקום אחר איזה דבר דמשמע דס''ל ג''כ כך וכהאי דלקמיה דאמר ר' זעירא לר' יוסי אם זכור אתה כד איתמרת הדא מילתא דר' הושעיא בבית המדרש והקשה עלה ר' יוסי בר' חנינא מהאי מתני' דלקמן הפריש ביכורים ואח''כ מכר שדהו מביא ואינו קורא לפי שאין יכול לומר אשר נתת לי שהרי עכשיו אין לו שדה והא הכא שנראו לקריאה בשעת הפרשה ואעפ''כ מביא בלא קריאה וקיימינה להאי מתני' דהכא נמי מיירי בשנתן דעתו למכור את השדה משעה ראשונה שהפריש אותן וא''כ ר' יוסי שהסכים להאי אוקמתא ס''ל נמי הכי שכל שנראו לקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה:
ולא מחסל לה.לא סיים הטעם מפני מה לא ישלחם ביד אחר ור' יונה מחסל לה לטעמא דמילתא דאמר ר' זעירא וכו' ובשם ר' הושעיה בשלקטן וכו' לא ישלחם ביד אחר מפני שכל הביכורים שנראו להתיר אותן בקרייה אין ניתורין אלא בקרייה ומכיון שלקטן להביאן הוא בעצמו ונראו לקרייה הקרייה מעכבת בהן והלכך לא ישלחם ביד אחר:
גמ' שליח. פירשו ר' יוסי ור''ל בשם ר' יוחנן דמיירי בשלקטן מתחילה לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאם הוא בעצמו לא ישלחם ביד אחר:
וקרייה מעכבת. בתמיה והא אנן קי''ל כחכמים דר''ע דלקמן דהנחה היא מעכבת ולא קריאה ומשני ר' שמואל דהראוי לקריאה אין קריאה מעכבת שכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת אבל אלו דאמרן שאינן ראוין עכשיו לקריאה הואיל ובתחלה נראו לקריאה הקריאה מעכבת בהן:
כְּתִיב וִשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ י֨י אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִיכּוּרִים מִנִּכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְאַחַר מִיתָה. הָא בְחַיִין לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא בְחַיִין הִיא לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ דְּבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' שמעון בן לקיש כדעתיה. לשיטתיה אזיל דאמר בסוף פ' השולח דאין אדם יורש את אשתו דבר תורה אלא מדרבנן והלכך ס''ל דאיצטריך קרא לרבות לאחר מיתה דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות ומייתי להא בהאי תלמודא בפ''ח דכתובות בהלכה ה':
כתיב ושמחת בכל הטוב וגו'. ודריש בספרי מדכתיב ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא ופליגי ר' יוחנן ור''ל בהא דר''ל ס''ל דלאחר מיתה של אשתו הוא דרבתה התורה אבל בחייה לא משום דאין לו בהן אלא קנין פירות וקנין פירות לאו כקנין גוף דמי ור' יוחנן אמר דלא שנייא והיא בחיים והיא לאחר מיתה דין אחד להן ומביא וקורא דקנין פירות כקנין הגוף דמי:
רִבִּי יוּדָה עֲבַד אֶת הָאִילָן כְּקַשִּׁים. תַּמָּן תִּנִּינָן בֵּירַךְ עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה יָצָא. רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר עֲבַד אֶת הָאִילָן כְּקַשִּׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. פֵּירוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאֲדָמָה. וְאֵין פֵּירוֹת הָאֲדָמָה בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
לר' יודה. גבי יבש המעין וכו' דמתניתין מפרש לטעמיה משום דעושה את האילן כקשין וכלומר שאע''פ שנתייבש ונקצץ הרי הוא כאילן היונק מן הקרקע:
תמן תנינן. לעיל בפ''ו דברכות בהלכה ב':
בירך וכו'. וס''ד דר' חזקיה לאוקמי התם כר' יהודה דהכא דס''ל דלעולם כארעא חשיבי והשיב לו ר' יוסי דד''ה היא התם דטעמא אחרינא הוא דהויא דפירות האילן בכלל פירות האדמה הן דאילן עצמו גדל מהקרקע אבל איפכא לא וכן גריס שם להא:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בָּעֵי. קָנָה אִילָן אֶחָד לֹא קָנָה קַרְקַע. שְׁנַיִם לֹא קָנָה קַרְקַע. אֶחָד אֵינוֹ מֵבִיא כָּל עִיקָּר. שְׁנַיִם מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר מִילִּין דִּצְרִיכִין לָרַבָּנִין בְּבֵית וַועֲדָא אַתְּ שְׁאִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' יוסי בן חנינא בעי. הקשה על סבריה דת''ק דהרי אם קנה אילן אחד לא קנה קרקע וכן אם קנה שנים לא קנה קרקע כדתנן בפרק הספינה וא''כ אמאי באחד אינו מביא כל עיקר כדתנן לקמן בסוף פרקין דדוקא בקנה אילן עם הקרקע דאז מביא וקורא ואמאי בשנים מביא ואינו קורא:
מילין דצריכין לרבנן בבית וועדא את שאל. כלומר ומאי תבעי לך הא אלו הדברים שהן צריכין להסתפק בהן להרבנין בבית המדרש אם בשנים קנה קרקע או לא קנה קרקע וא''כ גבי ביכורים אמרינן דמספק מביא ואינו קורא כדפרישית במתניתין:
משנה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְייָן נִקְצַץ הָאִילָן מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנוּכָּה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הקונה שני אילנות וכו' מביא ואינו קורא. בבבלי בפ' המוכר את הספינה מפרש לה דטעמא דהת''ק משום דמספקא ליה אם קנה קרקע או לא הלכך לענין מקח וממכר לא קנה הקרקע דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולענין ביכורים אמרינן דמספק מביא ואינו קורא ור''מ סבר דקנה קרקע והלכך מביא ביכורים וקורא:
יבש המעיין. שמשקה את האילן או שנקצץ האילן וה''ז כמי שאין לו קרקע שהרי נתקלקלה מביא ביכורים ואינו קורא:
ר' יהודה. ס''ל דאפילו נקצץ ונעשה יבש אפילו הכי הוי כקרקע ואין הלכה כר' יהודה:
מעצרת ועד החג מביא וקורא. דכתיב ושמחת וזמן שמחה היא מעצרת עד החג שמלקטין התבואה והפירות ושמחים בהן ומהחג ואילך עד החנוכה אינו זמן שמחה והלכך אפילו הפריש אותן קודם החג מביא ואינו קורא שאין קריאה אלא בזמן שמחה ומחנוכה ואילך אין מביאין כלל שנאמר מארצך כל זמן שמצויין בארצך ואותן הפירות שנגמרו אחר חנוכה חשובין הן משנה הבאה ומניח אותם עד העצרת:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. וְהָתַנִּינָן הָאוֹכֵל בִּיכּוּרִין עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה 4b בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵיי דָן רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי. הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹהֶגְת בַּכֹּל. רִבִּי תַּנְחוּמָא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי תַּרְתֵּיי. חָדָא כְרִבִּי יוּדָה וְחָדָא כְרַבָּנִין. חָדָא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר לְצוֹרֶךְ נִשְׁנֵית מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹהֶגְת בַּכֹּל. כְּרַבָּנִין דְּהִינּוּן מָרִיין שֶׁלֹא לְצוֹרֶךְ נִשְׁנֵית מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
דר' יודה אומר לצורך נשנית מפני שהיא נוהגת בכל. כלומר דלר' יהודה הך הנחה בתרייתא דכתיבא לצורך היא שנישנית ללמדינו דחוזר ומניחו פעם אחרת לאחר שגמר כל הפרשה מלבד הנחה הראשונה אחר הגדתי וגו' וא''כ אין כאן ללמד על הנחה שהיא מעכבת והלכך לדידיה הוא דקאמר ר' אלעזר להאי טעמא דהנחה מעכבת מפני שהיא נוהגת בכל:
כרבנן דאינון אמרין וכו'. כלומר ולרבנן דסבירא להו דלא היתה שם אלא הנחה אחת לאחר שגמר את הכל וא''כ והניחו קמא היינו אותה הנחה בעצמה דכתיבא לבסוף ושלא לצורך היא נשנית אלא ללמדינו דמפני ששנה עליה מעכבת היא ולדידהו הוא דקאמר ר' אלעזר האי טעמא. והאי אוחזו בשפתותיו וכו'. דתנינן לאו אליבא דר' יהודה הוא דקאמר אלא אליבא דרבנן דס''ל דלא היה מניחו אלא עד אחר שגמר את הכל ומארמי אובד אבי אוחזו בשפתותיו וכו' אבל לר' יהודה כשהגיע לארמי אובד אבי היה מורידו ומניחו וחוזר ומניף וגומר כל הפרשה וכדמוכח הוא למאי דקאמר הכא ומוקי לפלוגתייהו בכך:
א''ר אבא מרי תרתיי וכו'. כלומר דמפרש להא דאמרי הני תרתי טעמי בשם ר' אלעזר לא דחזר ביה ממה שאמר בתחילה אלא דתרוייהו איתנהו וחדא הוא דקאמר אליבא דר' יהודה וחדא אליבא דרבנן והך פלוגתא דר' יהודה ורבנן לקמן בפרק ג' היא דתנינן עודהו הסל על כתיפו קורא מהגדתי היום לה' אלהיך עד שגומר כל הפרשה ר' יהודה אומר עד ארמי אובד אבי הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מעל כתיפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה ובהא פליגי דר' יהודה סבירא ליה דמדכתבה התורה להנחה ברישא דפרשה והדר כתיב והנחתו ש''מ דשתי הנחות הן האחת כשמסיים להא דאומר הגדתי היום וגו' והניחו וחוזר ומניף וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה ומניחו ולרבנן לא היתה שם אלא הנחה אחת אלא דכשהגיע לארמי אובד אבי מורידו ואוחזו בשפתותיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף עם הכהן וגומר הכל ואז הוא שמניחו והיינו דקאמר הכא חדא כר' יודה וכו' כדמסיק ואזיל:
ר' תנחומא ור' חונא. קאמרי שכך שמעו מר' אלעזר שזהו הטעם שאמרו הנחה היא שמעכבת לפי ששנה עליה הכתוב דשני פעמים כתיבא בפרשה ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך והדר כתיב בסוף ועתה הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה' אלהיך וגו' ושנה עליה הכתוב לעכב:
ר' יעקב. קאמר בשם ר' אלעזר ששמע ממנו הטעם שאמרו שהנחה היא שמעכבת מפני שהיא נוהגת בכל במה שאמרו חכמים שמביאין הן אבל הקריאה אינה נוהגת בכל לפי שיש שמביאין ולא קורין ולפיכך נמי באלו שמביאין וקורין אמרו חכמים שההנחה היא שמעכבת אבל לא הקריאה:
שמעית. שמעתי לאבא ר' יונה דתני הך ברייתא דפליגי בהדיא דלהת''ק הנחה מעכבת ולא הקרייה ולר' עקיבא הקריאה מעכבת:
היידין ר' עקיבא. הי רבי עקיבא זה והיכן שמענו דאית ליה הכי:
דר' עקיבא היא. ההיא דאלו הן הלוקין אבל רבנן פליגי עליה וסבירא להו דאין הקריאה מעכבת:
והא תנינן. בפרק אלו הן הלוקין האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן לוקה:
ר' יוחנן וכו' הנחה מעכבת. בביכורים אבל לא הקריאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source